בוא נעשה רגע סדר ונדבר על זה גלויות…

הקטן לומד לאכול,
לומד קירבה לאמא
וזה מה שהוא דורש, ובצדק. 
קירבה של אמא, כל הזמן.

אביאלי המתוק, גם הוא
מחפש את היחס שהוא כבר מכיר, 
מאז שיצא גם הוא מהבטן.

הוא מבקש את היחס במיוחד בערב, לפני השינה. 

וכשהוא לא מקבל אותו, באותה צורה שמכיר ורואה שיש פתאום קטנצ’יק נוסף, 

שיונק מאמא, מה הוא יכול לעשות?

 

באופן לגיטימי, גם הוא יונק “בכאילו” מאמא, 

כדי לזכות באותו היחס שהקטן מקבל מחייך ומחכה לחיבוק, לנשיקה, למילה טובה.

קצת מזכיר את החיים שלנו, המבוגרים. גם אנחנו עסוקים בחיקוי,
מחקים פעולות רבות שאנשים אחרים עושים, 
בתקווה, שאולי נקבל יחס של אהבה מהסביבה. 


ומה קורה לנו כשלא מקבלים אותו? כואב לנו.

 

בוא נעשה רגע סדר ונדבר על זה גלויות…

יחס של אהבה מקבלים, רק כשנותנים יחס של אהבה. 
אי אפשר לצפות לקבל אהבה, אם כל מה שאנחנו עושים
זה לרצות לקבל אהבה, ולחקות אחרים.

 

בינינו, אצל אביאל זה לגיטימי
כי הוא עדיין ילד ולומד את העולם.
אבל אנחנו כבר אנשים בוגרים, 
עם המון “שכל ורציונליות”.

 

זה לא סוד, אנחנו יודעים ומבינים, שאנחנו רוצים אהבה
ולהיות אהובים.


עם זאת, אנחנו פועלים בצורה לא מעודכנת, אנחנו רוצים להרוויח כסף ולהיות עשירים
ובזה אולי יאהבו אותנו.


אנחנו הולכים למצוא את העבודה הטובה ביותר,
גם כן, כדי להיות מוערכים.


אנחנו מאמינים שנקבל אהבה אבל לרב בפועל, מה שקורה
זה שאנחנו מגיעים לעבודה מרוויחים הרבה כסף
וחווים מחסור באהבה ובאושר.

 

ריק לנו מבפנים,  ואת הריק אנחנו משוועים, למלא באהבה.
ואהבה אפשר למלא רק בלב שאוהב,
ואם הלב לא אוהב, אין מקום לאהבה.

 

כדי לראות ולהרגיש אהבה צריך להתחיל לאהוב
כי מה שיש קודם בפנים רק אז אפשר לראות מבחוץ. 
אז בואו נתחיל לאהוב. רוצים ללמוד לאהוב?

 

אז יאללה, בואו נעשה את זה, נלמד לאהוב, על ידי דוגמה,
על-ידי פעולות, על ידי הסביבה, שתעודד את זה.

 

משהו חברתי, גדול ממני וממך, כמו כל פרסומת כזו או אחרת,
כמו כל שיווק של מוצר שאנחנו חושבים שיעשה אותנו מאושרים,
וחתיכות של פלסטיק ומתכת.


עוד שטר ועוד מטבע, לא יעשו אותנו מאושרים.

ובפועל מה שכן יעשה אותנו עשירים ומאושרים
זה גילוי, גילוי שכל המציאות פועלת בהרמוניה ובאהבה בכל מצב ובכל רגע
בכל תחום ובכל דרך, 
בואו נאהב.

השארת תגובה

חייבים להתחבר כדי להגיב.